בכל סיום שנה כדאי להקדיש קצת זמן להתבוננות, הערכה רטרוספקטיבית ופשוט הפסקה מתודית לנשימה. לאורך השנה רבה ההתרוצצות מעשייה לעשייה, מטלות בעבודה שלובות במטלות הבית והחיים, וההפסקה לא באה בקלות. התובנה הזו מעמיקה במיוחד כשאני מתבוננות בלקוחותיי, שמשקיעים רבות בהתפתחותם המקצועית ומנסים לשכלל עוד ועוד את תוצרי עבודתם. כך  החיים שלנו אינם רצופים עצירות, ולא פעם העצירה נחשבת למהלך כפוי ולא רצוי. אבל אני מוצאת שדווקא משום כך כדאי לפעמים לעצור ולהקשיב לתהליך שעברנו עד כה, לתוכניות שלנו להמשך, ולחוויה שלנו בתוך המציאות הזו.

בעבודה עם לקוחות בשיא תקופות לחץ, כשמהירות העבודה מסחררת עד כדי כך שהצבעים והמילים מתמזגים זה בזה, אני מציעה במידת האפשר לעצור, לתפוס מרחק ולהתבונן. לפעמים מספיקות כמה שעות, לפעמים נחוץ יום או שבוע, ואולי יותר. המרחק הזה נדרש לא רק כדי שנוכל לקיים עבודת עריכה יסודית, אלא גם כדי להבין את מהות העבודה שעשינו, לחדד אותה ולדייק בה, כך שנוכל לעמוד בלב שלם מאחורי התוצר הסופי שיוצא תחת ידינו. לא תמיד הדבר נמצא בשליטתנו הבלעדית, כמובן; בכל קריירה משמעותית ישנם גורמים מתערבים, מפקחים, לעיתים תובעניים, בכל פרסום יש מועדי השקה מתוכננים ולוחות זמנים לעמוד בהם. ובכל זאת חשוב לתפיסתי לא לבלבל בין הרעיון העקרוני של מירוץ העשייה לבין המטרות שלשמן אנו רצות.ים קדימה, ולזכור שגם הפסקה לנשימה ולשתיית מים היא חלק מהמירוץ.

לפוסט המלא

אחד העקרונות במדיטציה היומית שאני עושה, הנשען על העיקרון הבודהיסטי של חמלה, נקרא "אנושיות משותפת" (common humanity): ההבנה שכל החיים כוללים מפגש עם סבל, כאב וקושי, לפחות לפעמים. הסבל שלנו איננו עונש פרטי, חוסר מזל שנפל בחלקנו, או עדות לכישלון – זו חוויה נורמטיבית ושכיחה בהיותנו אנשים חיים. העיקרון הזה נכון תמיד, אבל בעבודתי בשנתיים האחרונות אני נתקלת יותר מתמיד בצורך להבין את האנושיות המשותפת הזו כדי להקל לפחות מעט על רגשות האשם והמצוקה שלנו על כך שאיננו עומדות.ים בציפיות של עצמנו מעצמנו לאחר משבר.

לפוסט המלא

יש עבודות שהכימיה שלנו עימן אינהרנטית וברורה עוד לפני שהתחלנו לעבוד, והיא רק הולכת ומתבהרת עם הזמן. כך היה בעבודה על כתב העת מבטים, שהייתה עבורי זכות גדולה וחוויה נהדרת מבחינה מקצועית ואישית כאחת. כל מאמרי כתב העת משלבים בין מחקר מעמיק לתיאורי אמנות מרתקים ויפהפיים, ומכל אחד מהם עלה קול שונה וזווית ראייה מקורית שהצריכה הקשבה ייחודית לו. ועם כל מאמר חדש שהגיע נהניתי כמו בפעם הראשונה.

כל המאמרים גם נגישים לקהל הרחב באופן כללי, ויכולים לעניין לא רק חוקרות וחוקרי אמנות או לשמש כחומר לימוד לסטודנטים. והחשוב ביותר – כולם מתכתבים עם המציאות החברתית-תרבותית לא פחות מאשר עם שיח האמנות העכשווי, ודנים בעקרונות של פירוש האמנות והבנתה באופנים שרלוונטיים להבנת התרבות והחברה בכלל. בכולם גם ניכרו בהם התרגשות ועניין אמיתי מהנושאים הנדונים, ולפרקים הרגשתי כאילו נחשפו בפניי תגליות סודיות על עולמות חבויים שרק יודעי ח"ן מכירים. ולכן לאורך העבודה ציפיתי מאוד להעביר הלאה את הידע הזה למכריי, ולציבור הרחב בכלל.

כעת, משכתב העת סוף סוף יצא לאור, רציתי לדון קצת יותר בחומרים שמוצגים בו. להלן סקירה והתייחסות קצרה שלי לכל אחד מהמאמרים, המבוססת על נקודת המבט החברתית-תרבותית שהיא ביתי האקדמי. הסקירות אינן מאורגנות על פי סדר המאמרים בכתב העת, אלא על פי הקשר האסוציאטיבי שלי – ממה שמוכר לי יותר למה שפחות, וקשרים בין המאמרים שמצאתי באופן אישי. מוזמנות ומוזמנים לקרוא הכול בעיון בכתב העת עצמו ולהוסיף תובנות נוספות.

לפוסט המלא

השנה הנוכחית הייתה מורכבת ובלתי צפויה לרבות ורבים מאיתנו, מלאה סופים וגם התחלות שלא את כולם בחרנו מרצון. אך כפי שנוכחתי לדעת שוב ושוב, היציאה מהשגרה עשויה להניע גם תהליכים מעוררים, לפנות זמן להשלמת עבודה שחשובה לנו, להתפתח בתחומים חדשים ולהקדיש זמן להתבוננות רפלקסיבית שלא מתאפשרת בימי שגרה.

השנה זכיתי ללוות כמה פרויקטים משמעותיים שהגיעו לידי סיום, לעיתים שנים רבות לאחר שהתחילו, דווקא בתקופה בלתי צפויה זו של יציאה מהשגרה. אני מברכת את לקוחותיי ונרגשת יחד עימם על השלמת הדוקטורט, הספר או המאמר, שנכתבו במאמץ מנטלי ורגשי אדיר, בתהליך ארוך, מתסכל וגם מלא סיפוק, וסוף סוף עומדים לראות אור. אני מוקירה את היכולת להשתתף בתהליך הזה ולעזור להביא אותו לידי סיום מתגמל.

אני מודה גם על הזכות לעבוד לצד הוצאת "חי בספר" וגלבוע דקר על הוצאת סיפורי חיים, הן בכתיבה אישית באמצעות הקורסים שלו והן בעזרת כותבות מקצועיות. הפרסומים הללו שונים מהחומרים האקדמיים שלרוב אני עובדת עימם, אבל במובנים רבים הם גם היו דומים להם: היכולת לכתוב סיפור חיים מגובש מרצף של אירועים מגוונים, חלקם אקראיים, חלקם בלתי צפויים ואף בלתי רצויים - היא יכולת של בחירה וסינון, החלטה והתמודדות עימה, כמו גם התבוננות עמוקה פנימה ומחשבה על התוצר שיוצג בסופו של דבר כלפי חוץ. הסיפורים הללו עוררו בי שוב ושוב השראה והערכה למסלולי חיים רבים ומגוונים כל כך, והעידו פעם אחד פעם שהדרך תמיד בת-שינוי גם כשנדמה שהיא סלולה לנו מראש.

נוסף על כך, אני מודה על הצטרפותי השנה למערכת "חברה ורווחה" כעורכת הלשון של כתב העת. כמי שעובדת שנים באקדמיה וסביב פרסומים אקדמיים, אני שמחה במיוחד על ההשתתפות בהוצאה לאור של כתב עת בעברית, שמנגיש מידע אמפירי ומעשי חשוב למטפלות.ים, חוקרות.ים וסטודנטיות.ים במדעי החברה. החוברת הקרובה של כתב העת עומדת להתפרסם בשבועות הקרובים, ואני מצפה לרגע שבו המאמרים המשמעותיים הכלולים בה יהיו זמינים לקהל הרחב.

ולסיום, אני נרגשת במיוחד מהצטרפותי למערכת כתב העת "מבטים" של המחלקה לאמנות באוניברסיטת בן גוריון, כעורכת הלשון של כתב העת. מי שמכירים אותי יודעים כי אמנות היא אחד התחומים המרכזיים שממלאים את חיי בהנאה והשראה, ואני שמחה כל כך על ההזדמנות להכיר מקרוב את חקר האמנות, ולעזור להנגיש את התחום הזה לציבור החוקרות.ים והקוראות.ים שיש להם עניין בו.

שתהיה לכולנו שנה טובה, מלאת סיפוק ועשייה פורייה, וזמן להתבוננות עצמית ולחיפוש המקומות שטובים לנו.

ושנדע להשתמש במשאבי הכוח והמשמעות הללו גם ברגעים פחות טובים, שלא בחרנו לזמן לחיינו ושמעוררים בנו תחושות אחרות. בתקווה שנתבונן לאחור ונראה גם אותם בעתיד באור בהיר יותר.

בתמונה: Field Joy, צבעי מים, אורלי יעקובי