כמה פעמים ישבתם במפגש עם חברים, או בארוחה משפחתית, או אפילו בסדנת חוקרים מקצועית, ונאלצתם לענות על השאלה הפשוטה לכאורה – "אז על מה המחקר שלך?". כמה פעמים התחלתם לגמגם במבוכה ומיד כעסתם על עצמם שאתם מגמגמים, בעוד שהצד השני מביט בכם בחיוך מנומס ובתהייה הולכת וגוברת? כמה פעמים התחלתם את תשובתכם ב"זה מורכב" או "בגדול זה אומר...", בעודכם יורדים לפרטים הקטנים והטפלים ביותר של הנושא ושוכחים את העיקר?

לא מזמן השתתפתי בסדנת מחקר לכתיבת מאמר איכותני. החדר היה מלא מפה לפה באנשי אקדמיה, כולם חוקרים מסורים שעוסקים בתחומם שנים, כתבו מאמרים והציגו בכנסים. ובכל זאת, כאשר נערך סבב היכרות לא הופתעתי לראות שגם הם – כמו רוב הסטודנטים שאני מכירה – קצת מתפתלים סביב השאלה הפשוטה לכאורה הזו. הדבר מעיד על כך שזו לא רק בעיה אישית שלכם: למעשה לא פשוט בכלל לתמצת מחקר של שנים למשפט אחד בודד להדיוטות, ומי שמצליח כנראה עבד על התשובה הזו לא מעט קודם לכן. יתרה מזאת, חשוב להבין שהתשובה המנוסחת-היטב הזו חיונית גם עבור המחקר שלכם ולמעשה עוזרת למקד את כל החשיבה שלכם על אודותיו.

אין ספק שרוב הכותבים שעובדים על מחקרם שנה, שנתיים או חמש, סבורים שהוא לכל הפחות מעניין מספיק כדי לעבוד עליו כל כך הרבה. לכן השאלה כאן היא לא האם ועד כמה המחקר שלי מושך וראוי, אלא איך להציג אותו נכון – כך שכל אדם ברחוב וכל עורך כתב עת יצליח להבין לא רק מה אני עושה, אלא גם למה זה כל כך חשוב ומעניין עד כדי כך שהוא ירצה לשמוע על זה עוד. זה דורש לבנות את נושא המחקר (או הטענות, או המסקנות שלו וכן הלאה) על רצף שמצדו האחד הפשטה כמעט מביכה, שמתאימה לקהל יעד לא-אקדמי שלא מכיר את התחום בכלל, ומצדו השני מורכבות מספקת כדי שתוכל להחזיק הרצאה, מאמר או דוקטורט שלם.

כך ניסיתי להגדיר את נושא התזה שלי בזמנו, והצלחתי להכין רצף תשובות בהתאם לשואל: כשאין צורך להרחיב, אני אומרת פשוט שחקרתי חרדים; כשראוי להסביר קצת יותר, אני אומרת שחקרתי חרדים שמשתלבים במסגרות תעסוקה חילוניות; וכשאני רוצה לענות תשובה אמיתית (כי בכל זאת זה מורכב), אני מסבירה שחקרתי חרדים שמשתלבים במסגרות חילוניות וכיצד הם שומרים על זהותם החרדית בתוכן, וזה כבר מעורר עניין ושאלות ולפעמים גם שיחת המשך. הגדרה דומה לזו, בצורת תקציר בן 250 מילים, שלחתי לכנסים שבהם הצגתי את המחקר שלי, וזו גם הייתה כותרת ההרצאות פחות או יותר - למשל בכנס הזה של האגודה האנתרופולוגית הישראלית משנת 2016:

 

undefined

(מתוך הכנס השנתי ה-44 של האגודה האנתרופולוגית הישראלית)

 

כל ההגדרות הללו הן לא רק סיפור פולקלור על "איך הסברתי את התזה לסבתא", או איך בניתי כותרת לכנס. אחרי שניסחתי לי את התזה בשלוש מידות הרחבה שכולן מדויקות פחות או יותר, יכולתי לכתוב מבוא, תקציר, סיכום ולמעשה להחליט על חלוקת הפרקים לפי המפתח הזה בדיוק – במה התזה עוסקת. לעתים קרובות יש לנו כל כך הרבה ממצאים שהנושא עצמו יכול ללכת לאיבוד, במיוחד במחקרים איכותניים שנוטים מטבעם להתפזר. ההגדרה הזו חשובה בעיקר בשלב הכתיבה, ובפרט בכתיבת הדיון: זהו השלב שבו אנחנו צריכים להיות מסוגלים להסביר על מה המחקר שלנו, מה הממצאים ומה המסקנות, רצוי במשפט אחד קצר וקולע. נכון, זה יהיה פשטני להחריד ויתעלם מכל המורכבות שיש בשדה שלנו בפועל, אבל זה חיוני כדי שנוכל להעביר את המסקנה הזו הלאה לקוראים או למאזינים בכנס. כי אם איננו מסוגלים להעביר מסקנה ברורה, הם יתחילו לתהות האם יש לנו מסקנה כלל... וזו כמובן לא תהייה שתועיל לאף חוקר בעת הצגת מחקרו.

בהקשר דומה פרסמתי לאחרונה בפינה הלשונית בדף הפייסבוק שלי טיפ בענייני ניסוח – איך לדבר על הדבר עצמו ולא להתפתל מסביב לו:

 

undefined

 

מה שנכון כאן לניסוח משפט, נכון על אחת כמה וכמה לניסוח מסקנות או נושא מחקר: נסו להוריד מילים מיותרות מהניסוח ולהישאר עם העיקר בלבד, עם הדבר עצמו שהוא לב המחקר. ודאו שהמשפט מספיק פשוט כדי שיהיה מובן גם למי שלא מכיר את התחום בכלל ואפילו לא מכיר את השיח האקדמי. אם תצליחו להסביר אותו כך, כבר עשיתם את חצי הדרך בשכנוע השופט של העבודה שיש לכם נקודה כאן.

למרות שלכאורה אנו מנסחים את נושא המחקר שלנו עוד לפני שהתחלנו לחקור, האמת היא שהמוקד שלו יכול להשתנות לא מעט במהלך המחקר עצמו, ולאחר שסיימנו לנתח הר של נתונים לא תמיד נזכור כבר למה כל זה נועד מלכתחילה. לדוגמה, בהצעת המחקר שלי התכוונתי לחקור את השפעות הפוסט-מודרניזם על הזהות ההיברידית החרדית בימינו, ורק כשסיימתי לנתח את כל הראיונות הבנתי שאין פה ולו שמץ של פוסט-מודרניזם; אבל כן מצאתי דברים אחרים, והיה צורך לנסחם מחדש ולקרוא להם בשם. לכן חשוב לנסח בבירור את נושא המחקר בתחילת הכתיבה של המחקר עצמו, ולא להסתמך בהכרח על הצעות מחקר מקדימות. יתרה מזאת, יש להמשיך בכך שוב ושוב תוך כדי תהליך הכתיבה, עד שבעריכה הסופית שלנו בכל מקום שבו נכתב "נושא המחקר הוא..." נכניס את המשפט המנוסח-היטב הזה שיכוון את צעדינו ויאיר את דרכנו כמו מגדלור בערפל. וכן, רצוי שזה יהיה מנוסח כל כך טוב שגם סבתא תבין, אם תסבירו לה במילים פשוטות ולא-אקדמיות את אותו משפט בדיוק. זה מעיד על כך שהניסוח שלכם באמת ברור ושההכוונה שלו יעילה עבורכם.

בסופו של דבר, לא משנה כמה חכמים ואקדמיים יהיו הקוראים שלכם – כולנו רק רוצים לקרוא משפט אחד פשוט ומנוסח היטב שיעורר בנו עניין, ולא פסקה מתפתלת בהגדרות מורכבות שבסופה לא נזכור מה קראנו בהתחלה. כי איך אמר אינשטיין?
...If you can't explain it simply, you don't understand it well enough 

 

undefined