אחד הדברים שהכי עניינו אותי באקדמיה, עוד מהיותי סטודנטית ולאורך כל השנים שבהן פעלתי בתוכה וסביבה, היה הכשרת סטודנטים בראשית דרכם לעבודה מחקרית משמעותית. לדעתי מטרה זו חשובה כיום עוד יותר מבעבר, וקורסים פאסיביים שבהם התלמידים מעתיקים את דברי המרצה הולכים ומפנים את מקומם יותר ויותר לקורסים אינטראקטיביים שכוללים חשיבה משותפת, דיון, מחקר ועשייה ממשית של התלמידים בהנחיית המרצה. כתב העת לשם שינוי, שהגיליון הראשון בו יצא לאור באוקטובר 2022 ואותו זכיתי לערוך לשונית, מבטא תהליך זה במיטבו.

במערכת כתב העת פעלו סטודנטיות וסטודנטים בבית הספר להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב, במסגרת שהחלה כקורס והתפתחה למערכת יסודית ויעילה של כתב עת אשר נועד להעניק במת פרסום לתלמידי מחקר בראשית דרכם. העבודה על כתב העת הייתה מרתקת גם בזכות הנושאים שנדונו בו, אבל משמח במיוחד היה לראות סטודנטים וסטודנטיות – חלקם תלמידי תארים מתקדמים, וחלקם עודם תלמידי תואר ראשון – מעורבים בכתיבה אקדמית ברמה עמוקה ומשמעותית, שלטעמי יכולה לעמוד בשורה אחת עם כתבי עת ממוסדים ולצד כותבים מנוסים הרבה יותר. כתב העת לא רק משמש במה ראשונה לתלמידי המחקר להתנסות בעולם הפרסום האקדמי, אלא ניכרת בו הקפדה על רמה אקדמית גבוהה, בחירות מעניינות של מחקרים בעלי ערך ועבודה יסודית עליהם עד לפרסום הסופי. כל החומרים שאליהם נחשפתי בכתב עת זה היו בעיניי מעמיקים, כתובים היטב, מעוגנים בגוף המחקר בתחומם ומוסיפים עליו חומרים מענייינים עם רציונל ברור וטיעונים מבוססים. אני מצפה מאוד לראות את המשך ההתפתחות של כתב העת ושל הכותבות והכותבים בו. אני מוקירה גם את העבודה היסודית של רכזות המערכת אליה אמסלם ובשמת כסלו, שאליה התוודעתי מקרוב לאורך העבודה, ושמבהירה היטב את המסירות והיחס הרציני של המערכת כלפי הפקת כתב העת. 

הגיליון הראשון בנושא "מעברים" עוסק בתהליכי שינוי, התפתחות והתהוות שחלו בנקודות זמן שונות בהיסטוריה, או שאפשר לחזות בהם בימינו אנו. בעיניי זה לא רק אחד הנושאים החשובים למחקר היסטורי, אלא גם נקודת ההסתכלות המדויקת והאותנטית ביותר על החיים בכלל ועל החברה בפרט. פילוסופים, מדענים ואנשי רוח רבים אמרו כבר בהקשרים שונים כי החיים מאופיינים בהשתנות מתמדת, שכל תנועה מניבה שינויים ארוכי-טווח שאינם בהכרח צפויים מראש, ושלכל פעולה יש תגובת נגד. על כן חקר השינויים והמעברים הוא אולי המחקר הנכון ביותר למציאות, אף כי הוא כנראה גם המחקר הקשה יותר, לאור המאפיינים הנזילים והמרובדים של השינוי. בכתב עת זה מוארות זוויות שונות של ההשתנות והמעבר לאורך ההיסטוריה באופנים מקוריים ובלתי צפויים, ולכן כל מאמר בו סיפק חוויית קריאה ייחודית ומאירת עיניים.

להלן סקירה קצרה שלי על כל אחד מהמאמרים בכתב העת, מנקודת המבט שלי ועל בסיס הזווית החברתית-תרבותית שהיא ביתי האקדמי.

לפוסט המלא

בכל סיום שנה כדאי להקדיש קצת זמן להתבוננות, הערכה רטרוספקטיבית ופשוט הפסקה מתודית לנשימה. לאורך השנה רבה ההתרוצצות מעשייה לעשייה, מטלות בעבודה שלובות במטלות הבית והחיים, וההפסקה לא באה בקלות. התובנה הזו מעמיקה במיוחד כשאני מתבוננות בלקוחותיי, שמשקיעים רבות בהתפתחותם המקצועית ומנסים לשכלל עוד ועוד את תוצרי עבודתם. כך  החיים שלנו אינם רצופים עצירות, ולא פעם העצירה נחשבת למהלך כפוי ולא רצוי. אבל אני מוצאת שדווקא משום כך כדאי לפעמים לעצור ולהקשיב לתהליך שעברנו עד כה, לתוכניות שלנו להמשך, ולחוויה שלנו בתוך המציאות הזו.

בעבודה עם לקוחות בשיא תקופות לחץ, כשמהירות העבודה מסחררת עד כדי כך שהצבעים והמילים מתמזגים זה בזה, אני מציעה במידת האפשר לעצור, לתפוס מרחק ולהתבונן. לפעמים מספיקות כמה שעות, לפעמים נחוץ יום או שבוע, ואולי יותר. המרחק הזה נדרש לא רק כדי שנוכל לקיים עבודת עריכה יסודית, אלא גם כדי להבין את מהות העבודה שעשינו, לחדד אותה ולדייק בה, כך שנוכל לעמוד בלב שלם מאחורי התוצר הסופי שיוצא תחת ידינו. לא תמיד הדבר נמצא בשליטתנו הבלעדית, כמובן; בכל קריירה משמעותית ישנם גורמים מתערבים, מפקחים, לעיתים תובעניים, בכל פרסום יש מועדי השקה מתוכננים ולוחות זמנים לעמוד בהם. ובכל זאת חשוב לתפיסתי לא לבלבל בין הרעיון העקרוני של מירוץ העשייה לבין המטרות שלשמן אנו רצות.ים קדימה, ולזכור שגם הפסקה לנשימה ולשתיית מים היא חלק מהמירוץ.

לפוסט המלא

אחד העקרונות במדיטציה היומית שאני עושה, הנשען על העיקרון הבודהיסטי של חמלה, נקרא "אנושיות משותפת" (common humanity): ההבנה שכל החיים כוללים מפגש עם סבל, כאב וקושי, לפחות לפעמים. הסבל שלנו איננו עונש פרטי, חוסר מזל שנפל בחלקנו, או עדות לכישלון – זו חוויה נורמטיבית ושכיחה בהיותנו אנשים חיים. העיקרון הזה נכון תמיד, אבל בעבודתי בשנתיים האחרונות אני נתקלת יותר מתמיד בצורך להבין את האנושיות המשותפת הזו כדי להקל לפחות מעט על רגשות האשם והמצוקה שלנו על כך שאיננו עומדות.ים בציפיות של עצמנו מעצמנו לאחר משבר.

לפוסט המלא

יש עבודות שהכימיה שלנו עימן אינהרנטית וברורה עוד לפני שהתחלנו לעבוד, והיא רק הולכת ומתבהרת עם הזמן. כך היה בעבודה על כתב העת מבטים, שהייתה עבורי זכות גדולה וחוויה נהדרת מבחינה מקצועית ואישית כאחת. כל מאמרי כתב העת משלבים בין מחקר מעמיק לתיאורי אמנות מרתקים ויפהפיים, ומכל אחד מהם עלה קול שונה וזווית ראייה מקורית שהצריכה הקשבה ייחודית לו. ועם כל מאמר חדש שהגיע נהניתי כמו בפעם הראשונה.

כל המאמרים גם נגישים לקהל הרחב באופן כללי, ויכולים לעניין לא רק חוקרות וחוקרי אמנות או לשמש כחומר לימוד לסטודנטים. והחשוב ביותר – כולם מתכתבים עם המציאות החברתית-תרבותית לא פחות מאשר עם שיח האמנות העכשווי, ודנים בעקרונות של פירוש האמנות והבנתה באופנים שרלוונטיים להבנת התרבות והחברה בכלל. בכולם גם ניכרו בהם התרגשות ועניין אמיתי מהנושאים הנדונים, ולפרקים הרגשתי כאילו נחשפו בפניי תגליות סודיות על עולמות חבויים שרק יודעי ח"ן מכירים. ולכן לאורך העבודה ציפיתי מאוד להעביר הלאה את הידע הזה למכריי, ולציבור הרחב בכלל.

כעת, משכתב העת סוף סוף יצא לאור, רציתי לדון קצת יותר בחומרים שמוצגים בו. להלן סקירה והתייחסות קצרה שלי לכל אחד מהמאמרים, המבוססת על נקודת המבט החברתית-תרבותית שהיא ביתי האקדמי. הסקירות אינן מאורגנות על פי סדר המאמרים בכתב העת, אלא על פי הקשר האסוציאטיבי שלי – ממה שמוכר לי יותר למה שפחות, וקשרים בין המאמרים שמצאתי באופן אישי. מוזמנות ומוזמנים לקרוא הכול בעיון בכתב העת עצמו ולהוסיף תובנות נוספות.

לפוסט המלא