אחרי שנים של לימודים אקדמיים וליווי עשרות תלמידי מ"א ודוקטורט, אני יכולה לומר שהיחסים עם המנחה הם סוגיה מכרעת בתהליך המפרך של כתיבת עבודת מחקר. ביחסי עבודה פוריים ומועילים התהליך יהיה קולח והעבודה תוגש בזמן ותזכה לציון גבוה, ובנוסף המנחה יוכל לקדם את תלמידו במגוון דרכים אחרות – להעסיקו כעוזר מחקר או הוראה, לייעץ לו לקראת הצגות בכנסים, לשלוח עבורו המלצות למלגות וכדומה. במקרים רבים יחסים טובים בתואר השני מובילים לדוקטורט תחת אותו מנחה, ולפעמים גם לעבודה משותפת לאחר מכן. לעומת זאת, בחירה פחות מוצלחת עלולה להוביל לעיכובים בעבודה, תיקונים חוזרים ונשנים ללא התקדמות, תחושות של מפח נפש, תסכול וייאוש, וכמובן הערכה פחות טובה לעבודת המחקר. במקרים קיצוניים יחסים הרסניים עם המנחה עלולים אף לעצור את העבודה כליל ולהוביל לפרישה מהמחלקה או מהתואר כולו. הנה כמה נקודות להתייחסות לגבי יחסי העבודה עם המנחה, מלוות בדוגמאות שחזיתי בהן לאורך השנים.

לסטודנטים מתחילים, במיוחד בתואר שני, נדמה לעתים שהשאלה "מי יסכים להנחות אותי?" מקבילה כמעט לשאלה "אצל מי כדאי לי לקחת סמינריון?" – כלומר, אצל מי העבודה קלה יותר ותסתיים מהר יותר, או פשוט אצל מי יש מקום פנוי כרגע. אבל לא כך הוא: במהלך כתיבת התזה או הדוקטורט המנחה הוא גורם השפעה מרכזי, ולעתים הוא יהיה איש האקדמיה היחיד שתפגשו במשך שנתיים ויותר אחרי שכבר סיימתם קורסים אך העבודה עדיין בעיצומה. בכך הוא ישמש עבורכם לא רק מרצה מרוחק אלא גם הקולגה שלכם, הבוס שלכם, השופט שלכם, המנטור שלכם, האמא והאבא (האקדמיים) שלכם, ובמקרים קשים גם היריב שלכם בזירת מאבק מתישה. בחירת מנחה היא אחת ההחלטות החשובות בתהליך, והיחסים עמו ישקפו את העבודה ואת התחושות שיעלו ממנה.

כמה שיקולים מרכזיים בבחירת מנחה הם תחומי עניין משותפים, זמינות להנחיה, קשרים של המנחה ומעמדו במחלקה שלכם ומחוצה לה, אפשרויות למלגות בסיועו, הסכמה לגבי פרסומים משותפים, ולא פחות חשוב – אופיו של המנחה כאדם וטיב היחסים האישיים ביניכם. בחלק זה ארחיב על בחירת המנחה, ובחלקים שיפורסמו בהמשך אדבר על היבטים נוספים בעבודה המשותפת.

ראשית לגבי היחסים האישיים: תהליך ההנחיה הוא תהליך עבודה אישי וצמוד, וכמו בין כל שני אנשים שעובדים יחד עלולים לצוץ במהלכו חיכוכים, אי הסכמות ואף עלבון וטינה, לצד חיבה, חברות והערכה הדדית. לכן קודם כול חשוב לבחור כמנחה אדם שאתם מסתדרים איתו – שנראה לכם נחמד, שאתם מרגישים בנוח לדבר איתו, שאתם סומכים עליו, שיש לכם תפיסה דומה לגבי תהליכי עבודה וכו'. מהסיבה הזו מומלץ בד"כ להכיר את המנחה ברמה מסוימת לפני שפונים אליו: ללמוד איתו קורסים או לעבוד איתו כעוזרי מחקר, ואם זה לא אפשרי אז להקשיב להרצאותיו בכנסים ולנסות לפגוש אותו בהפסקת הצהריים לשיחה בלתי פורמלית, ואם גם זה לא – אז לפחות להתייעץ עם סטודנטים שלו על תהליך העבודה איתו. בכל מקרה לא כדאי להקל ראש בשיקול הזה, כי לפני ואחרי הקשרים האקדמיים ותחומי המחקר המשותפים מדובר פשוט בעבודה צמודה מאוד עם אדם אחר – כדאי שיהיה לכם נעים לעבוד יחד.

לקוחות רבים פונים אליי עם טינה על היחס האישי מצד המנחה: הוא לא קשוב, הוא מרוחק, הוא מעיר הערות אינסופיות וקטנוניות, הוא דורש שהכתיבה תתאים לסגנון שלו בדיוק, הוא לא מתחשב בבעיות האישיות שאני עובר/ת כרגע. חלק גדול מהדברים האלה הם נקודתיים ויש לבחון אותם לגופם, אבל שאלת היחסים האישיים מרחפת מעל כולם: אם תבחרו מראש אדם שאתם מסתדרים איתו ושכללי העבודה ביניכם מוסכמים על שניכם, הסבירות למקרים כאלה תפחת. אם תכירו מראש את סגנון העבודה של המנחה, את האופן שבו הוא חושב ופועל, את מהירות המענה שלו למיילים ואת הציפיות שלו מעבודת מחקר – תדעו למה לצפות ופחות סביר שתגיעו עמו לעימותים גדולים. קחו בחשבון שהמנחה מחזיק בידיו את המפתחות לסיום התואר שלכם, וכדאי לבחור אדם שמבחינה אישית הוא אכפתי, משקיע ומחבב אתכם – גם אם יהיו עדיין מחלוקות ועיכובים, מערכת היחסים לא תיפגע מזה ולא תצאו בהרגשה שהעבודה מתעכבת ללא סיבה ולא בשליטתכם.

גם התאמה מהפן המקצועי חשובה. גם אם המנחה הוא אדם מקסים מאין כמוהו, אם אתם חושבים על נושא המחקר באופנים שונים, או אם הנושא שלכם לא קשור אליו, או אם יש לכם גישות תאורטיות שונות – עלולות לצוץ בעיות בתהליך העבודה. היו לקוחות שפנו אליי בייאוש בבקשה לעריכת תוכן כיוון שהמנחה שלהם אישר את העבודה אך הקורא החיצוני דרש תיקונים מאסיביים, והם לא יודעים מה הבעיה; אחרים ציינו בתסכול שבגלל שהמנחה לא מבין בתחום, הוא מושך כתפיים ולא יודע איך לעזור להם בכתיבה. ומהצד השני, שמעתי אנשי סגל לא מעטים מספרים בפליאה ובגיחוך כיצד פנו אליהם סטודנטים מתחומים זרים להם לגמרי, בלי שום היכרות עם תחומי מחקרם ובלי שקראו אף מאמר שלהם, וביקשו "על עיוור" הנחיה לדוקטורט. חשוב להבין שגם מבחינת המנחה מדובר בהתחייבות משמעותית ובמערכת יחסים לטווח ארוך, שגוזלת לא מעט זמן ומאמץ, ומעטים המנחים שיסכימו לקבל אתכם לעבודה משותפת אם לא תצליחו לעניין אותם במחקר שלכם. אמנם במדעי החברה והרוח עבודת המחקר היא לרוב עצמאית, ואתם באמת לא חייבים להיצמד למחקר גדול יותר של המנחה – אפשר אפילו לעסוק בתחום אחר לגמרי – אבל צריך חיבור מקצועי בסיסי כדי שהעבודה תהיה פורייה ולא תעורר תסכול בשני הצדדים.

היבט שלישי וחשוב בבחירה הוא לבדוק האם המנחה זמין. יכול להיות שמצאתם את המנחה המושלם עבורכם, אבל הוא בדיוק עומד לפרוש לגמלאות, או נוסע לשבתון, או קיבל על עצמו תפקיד בכיר באוניברסיטה, או סתם עסוק עם המון תלמידים אחרים. במקרה הטוב הוא יגיד לכם שהוא עסוק, ותצטרכו לחפש מישהו אחר. במקרה הרע הוא יסכים לקחת אתכם, ואז אתם עלולים להיקלע לצרה גדולה – פרקים מתעכבים, מיילים לא נענים, מועד הסיום שלכם לוחץ, וייתכן שתיאלצו להאריך את התואר הרבה מעבר למתוכנן וגם לשלם שכר לימוד נוסף. קחו זאת בחשבון בתהליך הבחירה. אם המנחה בשבתון אבל כן זמין יחסית – ודאו זאת היטב לפני שתסכימו על שיתוף פעולה ותיתקעו.

ולסיום, קחו בחשבון שבזמן ששקלתם והתלבטתם דברים עלולים להשתנות. במקרה אחד שזכור לי היטב, סטודנט התלבט בין שלושה מנחים לעבודת הדוקטורט שלו: אחד שעבורו שימש עוזר מחקר והיה יכול לקבל בעזרתו מלגה נאה, אך המחקר שיעמם אותו; שני שתחום המחקר שלו עניין אותו במיוחד, אך לא יכול היה לסייע לו במלגה; ושלישי שהוא פשוט אדם חביב במיוחד, שבסבירות גבוהה היה מסכים לקבל אותו לכל מחקר רק על סמך היכרות אישית. תהליך ההתלבטות ארך זמן רב, ובינתיים המנחה השני יצא לשבתון, הראשון נפסל כדי שהסטודנט יוכל "ללכת אחרי הלב", והשלישי כבר ידע שהוא ברירת מחדל ולא התלהב לקחת אותו תחת חסותו. בסופו של דבר הסטודנט הפסיק את לימודיו ופנה להתרכז בעבודה לא-אקדמית, וייתכן שהוא מתלבט עד עצם היום הזה...

מהסיפור הזה חשוב ללמוד שהיחסים עם המנחה הם תהליך הדרגתי שמתחיל מהפנייה וממשיך עד הגשת העבודה ואף לאחר מכן. אי אפשר לפנות למנחה בלי שום בסיס ולצפות שהוא בהכרח יסכים לקחת אותנו, וגם אם הוא הסכים בעבר – יכול להיות שכעת הוא כבר לא פנוי. לכן, מי שמחפש מנחה ברצינות צריך להגיע אליו בידיעה ברורה למה הוא רוצה לעבוד איתו, מה הם יוכלו לתרום זה לזה, מה הציפיות שלו ועד כמה ניתן להתגמש בהן, ורצוי גם לצרף לכך תכנון בסיסי של המחקר המתוכנן להנחיה. זה נכון גם לתואר שני, ועל אחת כמה וכמה לדוקטורט. מנחה שיבין כי אתם שקולים ורציניים לפחות יכבד אתכם בפן המקצועי; את היחסים האישיים תוכלו לבנות אחר כך במעלה הדרך הארוכה. על כך אפרט בחלק הבא.