קצת באיחור, אבל הנה חוזר שוב סיכום השנה. 

מאז שהגשתי את התזה שלי ב-2013 ועד היום, מכרים מהאקדמיה ומחוצה לה שואלים אותי לא פעם מתי אני מתכוונת לעשות דוקטורט. למה אני מתעסקת בדברים שמסביב, בעבודות של אחרים, במקום לבצע את המחקר הגדול שלי ולהשתלב באקדמיה בעצמי. לשאלה זו יש תשובות רבות, ואני מודה שלי בעצמי לקח זמן לזקק את ההסבר שלי, כי במשך שנים הייתי בטוחה שהמסלול האקדמי הקלאסי הוא הנתיב היחיד עבורי. אני, שקוראת ספרי עיון להנאתי בשעות הפנאי, שהולכת להרצאות באוניברסיטה בשביל הכיף, שבעת צפייה בסרט יכולה לעצור באמצע עלילה סוחפת ולחפש בגוגל עובדות מדויקות על האירועים המוצגים, שתמיד מרגישה הכי בנוח במוסדות אקדמיים - ברור שזה מסלול הקריירה הכי טבעי לי.

ובכל זאת, לא בחרתי עד כה להמשיך ללימודים מתקדמים ולנסות להשיג לי משרת סגל אקדמי. במקום זאת סטיתי למסלול צדדי: אני עורכת חומרים אקדמיים, מייעצת בהליכי מחקר ועורכת תוכן, ובשנה האחרונה השתלבתי גם בפן המנהלי כמרכזת החוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה. וזה לא רק משום שקשה כל כך להשתלב באקדמיה בימינו, שזה דורש הקרבות אישיות ומשפחתיות עצומות, שזהו מקצוע תובעני ביותר שדורש עבודה מסביב לשעון כמעט, ושהסביבה האקדמית היא פוליטית מאוד ועוינת לא פעם. כל זה נכון ובהחלט מהווה חלק ממערך השיקולים שלי, אבל למעשה, נכון לעכשיו אני פשוט נהנית ממה שאני עושה.

אני מרגישה שכל ההיבטים הצדדיים לכאורה של העבודה האקדמית שבהם אני עוסקת כיום מעניקים לי תמונה כוללת על אודותיה, זו שלרוב נוטים להתעלם ממנה אך למעשה היא מכתיבה את העבודה ולא פעם גם את תוצאותיה. כל אותם היבטים טכניים, פוליטיים, בירוקרטיים ומעשיים שאינם מעוגנים בתאוריות מופשטות אלא בעבודת שטח מייגעת, ולעיתים קרובות מדי לא מדוברים בכלל כך שסטודנטים (וגם חוקרים) נדרשים להתמודד איתם לבד. ראיתי יותר מסטודנט אחד נוטש עבודת מחקר מרתקת ורצינית בגלל בעיות מעשיות וארציות מאוד - קשיי גישה לשדה, מחסום כתיבה, יחסים לא מוצלחים עם המנחה או ראש המחלקה, צורך להתפרנס מחוץ לאקדמיה וכדומה. ראיתי יותר מכותב אחד נאבק מול חומרי המחקר העשירים שלו ולא מצליח לנסח מהם טקסט קוהרנטי שיזכה לאישור השופטים, וחש שזו בעיה אישית שלו בלבד. ואני, למרות שתמיד אהבתי לרכוש ידע, תמיד גם שאפתי להשתמש בידע הזה עבור פתרונות מעשיים לבעיות מעשיות. כיום אני משתמשת בחיבורים המקצועיים שאני עושה בעיסוקים השונים שלי כדי להבין בעצמי את המערכת האקדמית טוב יותר, ובעזרת הבנה הזו לסייע למי שהולכים לאיבוד בתוכה. במקומות אבסטרקטיים מדי אני משתדלת להיות מעשית וספציפית; במקומות שנראים מגבילים וחונקים אני משתדלת להראות פתחי יציאה; בסיטואציות שנראות כמו משברים בלתי-פתירים אני מנסה למצוא הזדמנויות להתפתחות. אני חשה סיפוק גדול כשאני מצליחה בכל אלו, דווקא משום שאני אוהבת את האקדמיה כל כך וקשה לי לראות אנשים נאבקים בתוכה. ולכן אני חשה שהצלחתם של לקוחותיי היא ההצלחה שלי, ולא חסר לי דבר.

ובנוסף לזאת, כרגיל, גם השנה זכיתי לעבוד עם מגוון נושאים מעשירים ומרתקים שלא ידעתי על קיומם ושלעולם לא הייתי חוקרת בעצמי:
למדתי על רוחניות-מסורתית יהודית ועל הצעותיה המקוריות לארגון פוליטי חדש;
על השפעת ההאזנה לסגנונות מוסיקה שונים על תאונות דרכים בקרב נהגים צעירים;
על התמודדות של אבות עם התאבדות ילדיהם;
על חגים ומסיבות בגנים לילדי עובדים זרים;
על טיפול פסיכולוגי בהיפנוזה;
על ההתפתחות המקצועית של יועצי קריירה;
על טיולי נשים רוחניים להודו;
ועל נושאים רבים נוספים שלא ידעתי כלל על קיומם ושלעולם לא הייתי זוכה לעבוד עליהם לולא בחירתי המקצועית הנוכחית.

הנה כמה דוגמאות מפינת "משולחנה של העורכת" בדף הפייסבוק שלי:

 

 

שתהיה שנת 2018 נפלאה לכולם, עם הרבה סיפוק, הצלחה מקצועית והתפתחויות מוצלחות, והכי חשוב - שתהיו שלמים עם בחירותיכם. או שתשנו אותן :)

אורלי