בכל סיום שנה כדאי להקדיש קצת זמן להתבוננות, הערכה רטרוספקטיבית ופשוט הפסקה מתודית לנשימה. לאורך השנה רבה ההתרוצצות מעשייה לעשייה, מטלות בעבודה שלובות במטלות הבית והחיים, וההפסקה לא באה בקלות. התובנה הזו מעמיקה במיוחד כשאני מתבוננות בלקוחותיי, שמשקיעים רבות בהתפתחותם המקצועית ומנסים לשכלל עוד ועוד את תוצרי עבודתם. כך  החיים שלנו אינם רצופים עצירות, ולא פעם העצירה נחשבת למהלך כפוי ולא רצוי. אבל אני מוצאת שדווקא משום כך כדאי לפעמים לעצור ולהקשיב לתהליך שעברנו עד כה, לתוכניות שלנו להמשך, ולחוויה שלנו בתוך המציאות הזו.

בעבודה עם לקוחות בשיא תקופות לחץ, כשמהירות העבודה מסחררת עד כדי כך שהצבעים והמילים מתמזגים זה בזה, אני מציעה במידת האפשר לעצור, לתפוס מרחק ולהתבונן. לפעמים מספיקות כמה שעות, לפעמים נחוץ יום או שבוע, ואולי יותר. המרחק הזה נדרש לא רק כדי שנוכל לקיים עבודת עריכה יסודית, אלא גם כדי להבין את מהות העבודה שעשינו, לחדד אותה ולדייק בה, כך שנוכל לעמוד בלב שלם מאחורי התוצר הסופי שיוצא תחת ידינו. לא תמיד הדבר נמצא בשליטתנו הבלעדית, כמובן; בכל קריירה משמעותית ישנם גורמים מתערבים, מפקחים, לעיתים תובעניים, בכל פרסום יש מועדי השקה מתוכננים ולוחות זמנים לעמוד בהם. ובכל זאת חשוב לתפיסתי לא לבלבל בין הרעיון העקרוני של מירוץ העשייה לבין המטרות שלשמן אנו רצות.ים קדימה, ולזכור שגם הפסקה לנשימה ולשתיית מים היא חלק מהמירוץ.

--

השנה זכיתי לעבוד על כמה פרויקטים משמעותיים, מתמשכים ומעמיקים, ואני מודה על הזכות להשתתף בהם וללמוד מעולמות התוכן שלהם.

בספטמבר שעבר יצאה לאור חוברת 22 של כתב העת מניתוק לשילוב, העוסק בחינוך ילדים ונוער בסיכון, בניצוחו של העורך הראשי גל הרץ. מאמרי החוברת חשפו מידע שלא יסולא בפז על העבודה עם צעירים אלה, וגם על נקודת המבט שלהם עצמם כלפי מסגרות חינוכיות שנכונות עבורם.

במהלך השנה יצאו ארבע חוברות של כתב העת חברה ורווחה לעבודה סוציאלית. אני מוקירה את הזכות שיש לי לעבוד עם העורכת הראשית פרופ' ורדה סוסקולני, ועם חברי המערכת הנוספים – עורך מדור הספרים ד"ר רוני אלפנדרי, עורכת הלשון באנגלית ד"ר דונה דלנקוף, ורכזת המערכת הדר עיני. כל אחת מהחוברות חשפה בפניי עולם עשיר ומגוון של מחקרים בתחום העבודה הסוציאלית, הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה ותחומים משיקים, ומהם למדתי על חוויות רבות ומגוונות של אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית, וגם על יישומי מדיניות בתחום הרווחה, החינוך, הבריאות והטיפול שרלוונטיים לכולנו.

נוסף על כך זכיתי לערוך את הגיליון הראשון והנפלא של כתב העת מבטים, העוסק בתחום האמנות, בהובלת העורך הראשי פרופ' דניאל אונגר (הנה הרחבה שלי על כל המאמרים באותו גיליון). העבודה עם העורכת בפועל פרופ' שרה אופנברג, ועם חברות וחברי המערכת ד"ר אמה גשינסקי, ד"ר רפאלה צרפתי, ד"ר תהילה שדה, מר נועם גונן וגב' בר לשם, הייתה לא פחות ממרתקת, וגם מהנה ביותר באופן אישי. נהניתי במיוחד מעריכת תרגומה של סיון רווה למאמר "גלובליזציה של תולדות האמנות" מאת שלי ארינגטון, שבעיניי חיוני לקריאה לכל תלמיד.ת אנתרופולוגיה ואמנות גם יחד. בימים אלה מתקדמת העבודה על הגיליון הבא, ואני מצפה בקוצר רוח לעדכן על פרסומו בקרוב.

השנה צפוי לצאת לאור גם גיליון ראשון של כתב עת חדש ומרגש להיסטוריה, שפותח פתח להתבוננות חדשה ומרעננת הן במחקר ההיסטורי והן בדרכי הפרסום באקדמיה. מצפה מאוד לשתף עוד על כך בקרוב.

מאמרים ודוחות רבים נוספים שעליהם עבדתי, הן באופן פרטני והן עבור גופים ממוסדים, פורסמו לאורך השנה, וזכו להכרה ולחשיפה של המידע החדש והמשמעותי שהעלו במחקריהם. מחקרים יוצאי דופן באנתרופולוגיה, שהלכו רחוק כדי להביא לידיעת הציבור תופעות בלתי צפויות המתחוללות בארץ בועולם; מחקרים בתחום החינוך, שבחנו תוכניות חינוכיות שונות וניסו לעמוד על הישגיהן ואתגריהן; מחקרים בתחום המשפטים והמדיניות, שבחנו הליכים חוקתיים והיסטוריה ממסדית בארץ ובעולם, וניסו להציע להם פתרונות יעילים יותר; ומחקרים בתחום בריאות הציבור, שביקשו לקחת בחשבון גם את תפיסת עולמן של קבוצות אוכלוסייה מגוונות ביישום מדיניות רווחה ובריאות כלפיהן. הידע הרב שזכיתי לרכוש בכל התחומים האלה לא היה יכול להיות בר-השגה במידת גיוון והעמקה כזו בשום עבודה אחרת, ואני לא יכולה להפסיק להעריך את הזכות שנפלה בחלקי להכיר את כולם באופן יסודי כל כך.

השנה יצא לאור גם ספרו של ד"ר לירון שני, שיטת הערבה, לאחר תהליך ארוך ופורה שכלל המרה של עבודת הדוקטורט שלו לספר. הספר ייחודי בנוף הישראלי, הן בהיותו אחד מהספרים האנתרופולוגיים המעטים יחסית שיצאו לאור עד כה בעברית, והן בחשיפתו טפח מחייה של אוכלוסייה ייחודית בארץ – חקלאי הערבה, והמאבקים שמתחוללים בעולמם בין מה שנחשב טבע למה שנחשב תרבות. השיח על טבע-תרבות רווח באנתרופולוגיה כבר עשורים, ואולי היה חלק מהותי מקיומה עוד מראשית ימיה; אבל השיח הזה בערבה נראה ונשמע אחרת, חי וממשי יותר, והספר מקיף נושאים רגישים באופן קשוב ויסודי, אמפתי אך לא חף ממבט בוחן. שמחתי מאוד גם באופן אישי על ההזדמנות לעבוד עם לירון, אנתרופולוג בחסד ואיש עשייה פתוח ויצירתי במידה מופלאה, מייסד פרויקט בחברת האדם שבו התנדבתי עד השנה. הפרויקט גדל והתפתח בשנתיים האחרונות לכדי אתר אינטרנט משגשג וקהילת פייסבוק פעילה ומעניינת, שמנוהלים כיום באופן מקצועי ורציף במידה מרשימה.

ספר נוסף שבעבודה עליו השתתפתי בשנים האחרונות כבר התקבל השנה לפרסום, ושניים אחרים נמצאים בימים אלה בעבודה. אני בטוחה שגם הם יזכו להכרה בעתיד הלא-רחוק, ומצפה לספר עליהם לכשיתפרסמו.

נוסף על כך זכיתי השנה ללוות לידי סיום מבורך ומספק מספר עבודות דוקטורט, עבודות תזה, ולא פחות חשוב – הצעות מחקר לתזה ולדוקטורט. בעבודה על הצעות המחקר בפרט מתנהל לא פעם תהליך ארוך ויסודי, במטרה לוודא שהמחקר מבוסס היטב טרם ניגש לבצעו. שמחתי ללוות אל אישורן המתגמל בסופה של עבודה קשה מספר עבודות חשובות בנושא בריאות הציבור, לצד עבודות מעמיקות בתחומי האנתרופולוגיה, החינוך, הפסיכולוגיה והעבודה הסוציאלית. אני בטוחה שהמחקרים יתרום הן לחוקרות.ים בהמשך פיתוח הקריירה שלהם, והן לממסד האקדמי כולו.

--

אני מאחלת לכולנו שנה חדשה טובה ופורייה, מלאת הישגים מספקים אחרי עבודה יסודית שחשובה לנו באמת, ושאנו מרגישות.ים שתרמה לנו וגם לעולם. ובמקביל שנספיק גם לעצור לנשום, להתבונן, לקחת זמן לעצמנו ולדברים היקרים לנו שגם הם חלק מהחיים – זמן למשפחה, חברים ואנשים אהובים; פעילויות פנאי שמיטיבות עם גופנו ונפשנו; קידום וטיפוח דברים שחשובים לנו אשר היינו רוצות.ים לראותם מתממשים בעולם. ושנזכה לעבוד בעיקר מתוך אהבה ורצון, ולא רק כי צריך.  

שנה טובה ומתוקה!

אורלי

 

בתמונה: Reflection Bridge, צבעי מים, אורלי יעקובי