אורלי ניטיס יעקובי
עריכה ושירותים אקדמיים


orlynitis.academics@gmail.com
054-5383382

מתן שירותים מקצועיים למרצים ולתלמידי מחקר בתחומי עריכה, ייעוץ וליווי אקדמי

על עריכה מגדרית, חלק 1: למה בכלל צריך את זה?

עריכה מגדרית הפכה בזמן האחרון לנושא חם שצמח כמעט יש מאין. הדרישה לכך עולה גם מלמטה, כפי שנראה למשל בצורות ביטוי חדשות המתפשטות בקבוצות פייסבוק רבות, וגם מלמעלה – ממוסדות ציבור כמו משרד החינוך ומשרד הבריאות, שחותרים ל"הנגשה תרבותית ולשונית" של שירותיהם. המשמעות הפרקטית של טקסט שוויוני-מגדרית היא ניסוח שיתאים לשני המגדרים (ולמהדרין: לכל רצף המגדרים), כך שניתן לקרוא אותו הן בזכר והן בנקבה, שפונה בו-זמנית גם לגברים וגם לנשים, או שלא עולה ממנו פנייה מגדרית בכלל, ובקיצור – ללא הנחות יסוד מוקדמות באשר למגדר של מי שקורא את זה, או של המין ה"ניטרלי" שכל מה שנכתב עבורו מיועד גם למין השני. 

לפוסט המלא


סְ נוֹבִים גוֹדָם! על ילדות ישראלית של מהגרים

הספרייה של סבא וסבתא שלי כוללת כמה ארונות גבוהים וצפופים, כולם מתפקעים מספרות רוסית מכל הסוגים: קלאסיקות לצד סאטירה עכשווית, ספרות מתורגמת לצד ספרי מקור של בני העלייה הרוסית שכתבו בישראל, ספרי עיון והיסטוריה, ספרי מסעות ואטלסים, אפילו מילונים. כל השפע הזה אינו נגיש לי: כילדה שעלתה לארץ בגיל צעיר מאוד, חייתי בין שתי תרבויות ושתי לשונות, אבל רק את זו המקומית הצלחתי ללמוד על בוריה.

הלכתי לפעוטון ישראלי ולגן חובה, עליתי לכיתה א' וסיימתי בגרות ב-י"ב, ותוך כדי כך עברתי את כל הסוציאליזציה הישראלית של מערכת החינוך, הטלוויזיה, השירים והספרים. תכנית הרדיו האהובה עליי בנעוריי הייתה "שבת עברית" ב-103fm, שהשמיעה מדי שבת את אותו פלייליסט קבוע של חווה אלברשטיין, להקת הנח"ל, שלום חנוך והגבעטרון, וגיבורות ילדותי היו גלילה רון פדר ולאה גולדברג. העברית שלי בזמנו בוודאי הייתה גבוהה יותר מזו של רבים מבני גילי ילידי הארץ, שלא חשו צורך מיוחד להכיר מילים "מפעם" ודרכך להכיר את התרבות והערכים הישראליים: רעוּת ומלחמות, מולדת ואדמה, הגשם הראשון והשרב, חגי תשרי וחג האביב. כל זה היה חדש אצלי בבית, את הכול היה צריך ללמוד – מילים, מושגים, חוויות חיים שנשללו בגולה ושכעת היה צריך לרכוש אותן שוב.

לפוסט המלא


מלחמת השפות החדשה? האוניברסיטה העברית והשפה העברית

ברשתות המקצועיות שלי, של אנשי לשון מצד אחד ואקדמאים מצד שני, היה קשה להתחמק השבוע מהידיעה על הישיבה הסודית של בכירי האוניברסיטה העברית, שם נדון הרעיון להחליף את כל שפת ההוראה בתארים המתקדמים לאנגלית בלבד. 

בקרב אנשי הלשון צפו ועלו תגובות נחרדות מירידת קרנה של העברית כשפת הוראה, מה שמהדהד את מלחמת השפות מלפני מאה שנה (ראו למשל את הפוסט הזה בדף של האקדמיה ללשון העברית):

לפוסט המלא


להפוך מילדה טובה לחוקרת

זה נופל עלינו בדרך כלל כרעם ביום בהיר, אבל בשלב כלשהו כמעט כל תלמידת מחקר* תמצא את עצמה מול האתגר הזה: הצורך לעמוד בגב זקוף ולומר לציבור הקוראים, המאזינים, היועצים, העמיתים והמבקרים שאני לא רק סטודנטית טובה אלא חוקרת כמוהם. שזה לא רק תרגיל בשיטות מחקר, עבודה שהגשתי כדי להשלים את התואר, אלא שאני מומחית בתחומי ויש לי מה לתרום.

* זה קורה כמובן גם לסטודנטים גברים, אבל לנשים זה קורה יותר ובחומרה רבה יותר, לכן אתמקד כאן בהן.

חוקרות צעירות פוגשות את האתגר הזה לראשונה בדרך כלל בשלבים הסופיים של התזה, במיוחד בכתיבת הדיון, אבל הוא ממשיך ללוות אותנו לאורך כל הדרך: בתקצירים ובהרצאות בכנסים, בכתיבת מאמרים, בהגשת מועמדות למשרות. למעשה, הבעיה רלוונטית גם לנשות מקצוע מחוץ לאקדמיה. שוק העבודה התחרותי והתובעני לא מעריך ילדות טובות שיודעות לסכם יפה, ולצערנו גם לא מעריך נשים מוכשרות אך צנועות שלא יודעות להדגיש את ההישגים שלהן. לכן חשוב קודם כול לדבר על זה בפתיחות ולא להסתיר את הקשיים.

לפוסט המלא


ראשי ← פוסטים ישנים